החלטה בתיק ע"מ 1093/13

כתב האישום נגד המשיב מייחס לו שלוש עבירות. האחת, עניינה חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, בכך שמסוף שנת 2008 היה חבר ופעיל בחוליה שמטרתה להשליך אבנים ובקבוקי תבערה לעבר כלי רכב ישראלים. השנייה, כי במסגרת חברותו בחוליה, יידה אבנים במספר הזדמנויות לעבר כלי רכב ישראלים שנסעו בסמוך לכפרו, סנג'ל. השלישית, כי במהלך חג הקורבן המוסלמי שחל בשנת 2010, יידה יחד עם שניים אחרים אבנים ובקבוק תבערה לעבר אוטובוס ישראלי. האבנים והבקת"ב פגעו באוטובוס.

בית משפט קמא דחה את בקשת התביעה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. השופט קמא לא שלל את קיומם של העדויות המפלילות נגד המשיב, אולם סבר כי קיימת חולשה בראיות בשל שני טעמים. האחד, כי המשיב סובל מבעיות רפואיות שנגרמו עקב פציעה אותה עבר בשנת 2004, ועקב כך הוא מוגבל בתנועה ברגלו ובנוסף נאלץ להסתובב עם שקית לצרכיו על בטנו בשל ניתוח קולוסטומי אותו עבר. בשל מצב רפואי זה, סבר בית משפט קמא כי ספק אם המשיב יכול היה ליטול חלק בעבירות המיוחסות לו. בנוסף, נטען כי העבירות בוצעו לכאורה לפני כשנתיים וחצי, דבר המקהה את המסוכנות הנובעת מהן ומצדיק שקילה של חלופת מעצר.

בערר שהוגש, טענה התביעה הצבאית כי בית משפט קמא טעה עת בחר לגרוע ממשקל הראיות לכאורה בעניינו של המשיב. התביעה טענה כי המשיב לא הציג כל מסמך רפואי התומך בטענתו לבעיה רפואית השוללת את האפשרות כי ייטול חלק באירועי יידוי אבנים וזריקת בקת"בים. בנוסף נטען כי העבירות המיוחסות למשיב מצביעות על מסוכנות רבה, גם אם חלף פרק זמן מאז בוצעו, שכן המדובר בעבירות אלימות שבוצעו על רקע לאומני.

סניגורו של המשיב ביקש מספר ארכות לצורך המצאת מסמכים רפואיים. בסופו של דבר הציג מסמכים רפואיים הנכונים לסוף שנת 2004, מהם עולה כי המשיב אכן נורה ונפגע, ונגרם לו נזק ברגלו ובבטנו. אין במסמכים אלה כדי ללמד על מצבו הרפואי של המשיב במועד בו מיוחסות לו העבירות המופיעות בכתב האישום. הסניגור טען כי חלוף הזמן ממועד העבירות ולנוכח מצבו הרפואי של המשיב, מן הראוי להסתפק בחלופת מעצר, כפי שקבע בית משפט קמא.

ראיות לכאורה

שאלה ראשונה שיש לברר נוגעת לעניין קיומן של ראיות לכאורה. המשיב מופלל על ידי שניים. כל אחד מהם מתייחס למשיב בשמו, גילו וכינויו, ובנוסף, והחשוב מכל, מזהה אותו בתמונתו. אעיר כי ביקשתי לעיין בעצמי בתמונות המקוריות שהוצגו למפלילים, ושוכנעתי כי התמונות שהוצגו הן של המשיב ולא של אדם אחר.

עוד יש לומר כי המפלילים מתייחסים למשיב כמי שיזם את הקמת החוליה, כמי שיש להתקשר אליו ולעדכנו לאחר ביצוע מעשים של יידוי אבנים או זריקת בקת"ב (דבר אותו המשיכו לבצע עד בסמוך למעצרו של המשיב) וגם כמי שנטל חלק באירועים עצמם, הגם שאלה התרחשו לפני זמן.

באשר למצבו הרפואי של המשיב, אין מחלוקת כי זה נפצע בשנת 2004 וסבל מפגיעה הן ברגלו והן בבטנו. יחד עם זאת, אין בידינו כל מסמך רפואי המלמד על המגבלות שמצבו הרפואי מציב, והאם מצבו הרפואי מונע את האפשרות כי ייטול חלק באירועים האמורים. המדובר בעניין בו לבית המשפט אין מומחיות מיוחדת או ידיעה שיפוטית ואף אין המדובר במקרה מובהק בו השכל הישר יכול ללמד על המגבלות הרפואיות. ייתכן כי מצבו הרפואי של המשיב יוצר קושי מסויים, אולם לא ברור אם הוא מונע ממנו מליטול חלק באירועים פיזיים כפי שנטען נגדו.

בנוסף, גם כאשר ישנה מגבלה רפואית מסויימת, אין בכך כדי למנוע מאדם להיות הגורם הדומיננטי בפעילותם של אחרים. מחומר החקירה הנוגע לעדי התביעה עולה כי המשיב הינו אדם כזה. כאמור, הוא יזם את פעילות החוליה, והוא זה שקיבל עדכונים על פעילותם של אחרים - דבר שניתן לבצע ללא קושי גם כאשר ישנה מגבלת תנועה זו או אחרת. מקריאת חומר הראיות ניכר כי העורר הינו גורם יוזם ומנהיג, וכך הוא נתפס על ידי המפלילים גם כיום.

לפיכך, המסקנה הינה כי קיימות ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות למשיב.

עילת מעצר

המעשים המיוחסים למשיב מלמדים על מסוכנות. עוד עולה מחומר הראיות כי המשיב הינו דמות מנהיגה באופייה. נסיבה זו מצביעה על נופך חומרה נוסף. ייתכן כי לולא נסיבה זו, הייתה הצדקה לשקילתה של חלופת מעצר, אולם כאמור, אני סבור כי מכלול הנסיבות, היקף העבירות שבוצעו וחומרתן, מלמדים על מסוכנות שגם בחלוף זמן לא קהו במידה המצדיקה את שחרורו של המשיב.

העורר הינו אדם בוגר, בן כ-30. עובדת היותו של העורר הדמות המנהיגה, היא זו שמלמדת על מסוכנות יתרה, והיא זו המצביעה על הצורך במעצרו גם בחלוף פרק זמן מאז נטל חלק בעצמו בביצוע עבירות אלימות משמעותיות כזריקת בקת"ב.

מצבו הרפואי לא מנע ממנו, לכאורה, נטילת חלק באותה פעילות חמורה, ואין בו כדי לשלול את אפשרות מעצרו. חזקה כי גורמי הכליאה מטפלים בעורר בהתאם לצרכיו, אולם במצבו הרפואי, שכאמור מידת השפעתו הנוכחית על מידת תפקודו כלל לא הוכחה, אין כדי לשנות מהמסקנה בדבר מסוכנותו.

כאמור, עניין לנו בעילת מעצר של מסוכנות. המסוכנות במקרה זה טרם חלפה, לנוכח היותו של העורר הדמות המנהיגה והדומיננטית. העבירות בהן מדובר הן עבירות אלימות על רקע אידיאולוגי, המלמדות על הצורך במעצר ללא חלופה.

לפיכך, החלטתי לקבל את הערר ולהורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

ניתנה היום, 3 במרץ 2013, כ"א באדר התשע"ג, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: